<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פל"ב</h1>
<h2>דף יא:</h2>
הברכה השניה של ברכות שמע היא אהבת עולם אהבתנו וכו' שאנו חייבים להודות לשם שבחר בנו מכל העמים לאהבתו אותנו ושנתן לנו את תורתו תורת אמת ולדחות המבוכה הגדולה הנופלת בלבות בני אדם על אורך הגלות עד שאומרים עלינו האומות כי בשנאת השם אותנו מכל העמים היה עונש הגלות הזה ובאהבתו העמים נתן להם ממשלה ביום הזה. ולכן אנו מודים לו כי אהבתו אלינו אהבת עולם וזהו שאמר מלאכי חותם הנבואות אהבתי אתכם אמר ה' וגו' והודיע כי אנחנו הנאהבים אצל ית' ור' עקיבא באר זה והודיע אהבת השם כמה היא ושהוא בלבד לישראל והוא אמרו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, ואומר כי אהבה שם מונח להתקרבות שני אישים זה לזה לא להתקרבות גוף או קרוב כלי גוף ופעולתם כי לפעמים ימצא מקריב בפה ומרחיק בלב ואין זו אהבה אלא שנאה גדולה והאהבה השלמה היא התקרבות הצורות שהיא הדעת והוא כשדעת זה קרוב אצל דעת זה ורצונו לרצון חברו והשאר הוא הפך זה. יש אהבה טבעית כאב לבן והבן לאב והקרובים לקרובים ויש אהבת תועלת כאהבת השותפין. ויש אהבת הנאה כאהבת הנשים ואהבת בטחון כשימצא חבר יבטח בו נפשו להודיע לו סודותיו. כי טבע האדם הומה מאד על סתריו לגלותם. לפעמי' מרוב תמימותו יגלה אותם לאיש שיזיקנו. וכאשר ימצא חבר טוב שיוכל לגלותם ולא ידאג שיזיקנו ינוח מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח. ואהבה המעולה היא אהבת חכמים זה לזה למעלתו בבחינת עצמו לא לדבר חוץ מעצמו. וזאת האהבה תמידית לעולם כל זמן שאותם האישים נמצאים לפי שאינה אהבה שהיא תלויה בדבר חוץ מהם. וזה שאמרו חז"ל כל אהבה שהיא תלויה בדבר (ר"ל והוא דבר בטל) בטל דבר (ר"ל דבר גופני כאהבת אמנון ותמר) בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר בטל כאהבת דוד ויהונתן שתלויה בדבר קיים והוא הדעת האמיתי שהוא קיים בלי ספק כל זמן שנמצאים האוהבים והם בעולם אינה בטלה אבל האהבה שאינה בטלה לעולם אבל היא קיימת לעדי עד ולנצח נצחים היא אהבת השם הן אהבתו לאוהביו הן אהבתם לו יתברך ושתיהן במציאות יחד כי לא יאהב השם אהבה אמיתית רק לאוהביו וליודעי שמו וההולכים [ב]דרכיו וזאת היא הטובה השלמה ואהבה בתענוגים רוחנית עולמית עליה אמר שלמה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ולא כן שאר הטובות והתענוגים הגופניים שכלים בזמן מועט והם צער ויגיעה לנפש כמו שאמר אחד מהחכמים מי שחננו השם חכמה אל ידאג מהצער והיגיעה ומי שחננו הזהב והכסף קנה הצער והיגיעה כי אחרית הזהב והכסף הצער והיגיעה ואחרית החכמה השלום והמנוחה: וכפי האהבה הזאת נבחר ישראל מכל מין האדם כמו שנבחר מין האדם מכל בעלי חיים ולכן אמר ר' עקיבא חביב אדם שנברא בצלם חיבה וכו' בצלם אלהים. וקצר בו להרחיק הדמיון מן השם. וכוונתו שנברא בצורה נפרדת בדמות המלאכים שהם צורות נפרדות בלא חומר ויש לה השארות לעולם וזה פירוש נעשה אדם בצלמנו כי הרצון על הצורה לבד לא על החומר ולכן כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו. אבל בתחלת הבריאה היו זכר ונקבה אך לא בצלמו כי הקדמונים קראו לצורה זכר ולחומר נקבה וזה הודיע ר' עקיבא [כי חביב מכל] האדם שנברא בצלם שנתן בו הנשמה המשכל שהוא בצלם ובדעת ובהשכל הוא האדם ואם הוא בלא דעת הוא כבעל חיים שאינו מדבר וזהו שאמר שלמה גם בלא דעת נפש לא טוב ולא טוב יאמר על הדבר שאינו שלם. וכאשר ישתדל האדם להשלים צורתו זהו חביבותו אבל הם מעט ואמנם בצלם הזה נשתוו כל האומות לא שנאמר אנחנו שאין נפש אלא לישראל כמו שאמרו רבים עלינו וזה סכלות גלוי ומפורסם שכל מין האדם הוא בעל צלם כי כן רצה השם ית' וכשם שרצה לחבבו מכל בעלי חיים כן רצה לחבב ישראל מכל האומות הקדמוניות לפיכך הרב' להם תורה ומצות כדי שיהיו קרובים להיות להם שכל בפועל. וכפי התעסקם בתורה ובלמוד לא זולת זה. ואחד מן האומות שעוסק בתורה ובמצות כראוי לו גדול מאחד מבני עמנו שאינו עוסק בתורה ובמצות כראוי לו כמו שאמר ר' מאיר אפי' גוי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם וגו' ומבואר בגמרא שמדבר כשהוא מקיים שבע מצות ואם כן הלומדים תורתו ועוסקים במצותיו ראוי שיקראו בניו כי כל ההולך בדרכי אביו יקרא בנו ולכן אמר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו' ונקראו בניו על למוד ידיעת השם ויחודו ומלכותו ואהבתו. וכל זה נרמז בתורה כי היא החכמה העליונה כאשר כתבתי ובה נברא העולם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. וזהו שאמר שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם והתורה כוללת מעלות המדות ברוב מצותי' וכן מעלות שכליות. וזאת היא המעלה השלמה לא מעלת העושר והשררה ואע"פ שיחל משה רבינו ע"ה לישראל על טוב העולם הזה היה לפי השגתם בזמן ההוא בכלל ההמון וכן תורה על תכלית הגמול במקומות רבים שהוא העה"ב שהוא הטוב הנצחי כמו שאבאר עוד בסוף הספר. ואם אנחנו בגלות ימים רבים היא לתוכחת אהבה ולפי התוכחה ראויה טובה באחרית הימים שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. לא בשנאתו אותנו כי השונאים הם הכופרים בתורתו וביחודו כמו שאמר מלאכי אהבתי אתכם וגו' ואם תשאלו במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב ואע"פ כן בחר ביעקב ובזרעו. הבחירה בנו בתתו לנו תורתו ומצותיו והיא האהבה הנצחית ולכן תקנו לנו בברכת היחוד שהוא עיקר הברכות אהבת עולם אהבתנו וגו' וכללו בה אהבת האבות ונתינת התורה וחותם הבוחר בעמו ישראל באהבה ומיד מקבל עול מלכות שמים ומיחד באהבה ומקבל עליו עול מצות. אחר שהודה שהוא מצוי ומשגיח ויכול והוא אחד בתכלית האחדות מקבל עול מצותיו כראוי. וחיוב על האדם שמכיר ומודה במלכותו שיקיים מצותיו. וזו היא פרשת והיה אם שמוע תשמעו שנכתבה אחר קבלת עול מלכות שמים לישא לבבנו אל כפים ולהשפיל לארץ העינים. ולהטות אזנים. להיות הנפש לשם קרובה. ולעבודתו נדיבה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
